אחרי מספר טיולים חד יומיים עם ילדים על הכלים, או למהדרין עם כלים וילדים (:-), הגיעה העת לדבר האמיתי – טיול אבות וילדים מושבי רב יומי.
פתחנו קבוצת וואטסאפ גדולה, הזמנו את כווווולם והם באו.
יצאנו 12 כלים, מוביל מלא, משאית שלנו ועוד כלי אחד על עגלה.
המון ילדים מגיל 8 ועד 17.
בחרנו את דרום הרמה – לא מאוד רחוק, לא מאוד קשה, נוף מקסים, הרבה מים וגם היה לי איזה חצי מסלול של מקומות שנחתכו מטיול קודם.
אחד הטיולים החווייתיים והמיוחדים גם לילדים וגם לאבות. אחד האהובים עליי באופן אישי שילווה אותי עוד שנים רבות.
סיפור דרך (משוחזר)
יום 1:
פריקה ליד תחנת הדלק שמול קיבוץ עין גב.
תחילת תנועה על הכביש לכיוון צפון – צומת כורסי
יורדים ימינה לשטח על האדום (שלט בני יהודה הישנה) – תחילת טיפוס וצבירת נוף.
חציה קלה של בכביש מתחת לגבעת יואב וירידה שוב לשטח לכיוון מפגש הנחלים סמך-אלעל – במפגש נעצור לארוחת בוקר.
חציה של המים ושמאלה (מערבה) לכיוון רמות.
מרמות לכיוון מושב כנף על הציר הכחול – צוברים גובה ונוף.
מעין – עין עזיז – מקום נחמד לעצירה על אף שהמים די רדודים והמקום כל מחודש ומטופח עד שהוא נהיה פלסטי מדי – נחמד לקפה.
הירידה מעין עזיז לכיוון ציר ההטיה והגשר הסורי מזכירה יפה שאנחנו בגולן – קצת עבירות והרבה קרקושי בולדרים.
גשר ההטייה הסורי הוא מקום לעצירה – מרשים ביופיו, קצת מים קצת צל ושיעורון בהיסטוריה.
משם לכיוון נטור (אנחנו לא עצרנו באום אל קנטיר – המקום די מלא וכבר לא פתוח מלמטה ויש עוד לא מעט לפנינו).
החום עלה וגם הרעב – אנרגיה מפחידה של אי שביעות רצון שיעמום ורעב התחילה לעלות באוויר.
עצרנו לארוחת צהרים בחורשה מול אליעד – אם אפשר לחכות אז יש מקומות קצת יותר עם סטייל בהמשך.
משם במישור אחרי האוכל ועם הזדמנויות לשיעורי נהיגה שיפרו פלאות את מצב הרוח והאנרגיה.
הגענו לכיוון מצפה השלום (כפר חרוב) ירידה רגלית קצרה לכיוון מעיין השלום – טבילה והנוף המקסים של בין ערביים לכינרת.
משם על הכביש השחור לעין פיק – הטיול הרגלי הקצר למעין והטבילה הקרירה נתנו סיום יפה ליום יפה.
משם על הכביש לאליעד לתדלוק וללינה במושב אבני איתן.
התכנית המקורית כללה גם את עין שריר – לא הספקנו – האופציה קיימת לזריזים יותר.
יום 2:
יציאה מאבני איתן לנסיעה לא קצרה על הכביש. לא יצאנו מוקדם אז החלטתי לדלג על עין ידידיה שליד יונתן ולהמשיך עוד קצת על הכביש.
נכנסנו על בסיס נחל גמלא וחצינו את נחל עיט – נהיגה נחמדה בין קוליסים של טנקים, עליות וירידות כמו באמפרים ענקיים קצת קפיצות בוץ וחציית מים, וכמובן גם אבק לפני כניסה למים.
מצומת המפלים כניסה שוב לשטח – חנייה מעל בריכת האירוסים ירידה רגלית ללוע החווייתי – רטוב קר. אחרי לא מעט טיולים בריכת האירוסים היא אחד המקומות החווייתיים ביותר – ההליכה הקצת מסוכנת, הצפיפיות לפני הכניסה, המים הקפואים והמאוד עמוקים בתוך לוע הר געש ובעיקר ההפתעה – כזה מקום מדהים – פתוח וקרוב לכביש.
הנסיעה בשטח שאחרי בריכת האירוסים – מעין איגוף סביב קצרין – השטח מהנה מאוד לנהיגה – תילים קטנים ומשחקי עבירות מפתיעים. קוליסים של טנקים, חצייה של מעברי מים ונחלים (לראשון זה תמיד הכי מפחיד).
מעל נחל משושים לעין עלמין – בריכת קצינים גדולה וקרה שאף פעם לא ריקה (לא ממים ולא מהמון אנשים). ניתן לחליפין לעצור בעין אמפי שממול – למעט ימי שבת לרוב מבודד יותר.
התכנית המקורית הייתה לחצות את הירדן דרך גשר כפר הנשיא – אבל החורף היה קשוח ואחת ה"שיניים" שלו נסחפה והוא כבר לא פעיל (ובכל מקרה כל הדרכים סגורות בשערים) – אז עשינו מעקף דרך הכביש לצומת בית המכס – גשר בנות יעקב וכניסה לשביל הירדן ההררי.
כתמיד שביל יפה עם הזמנויות לעצור לאורך הירדן – הנקודה שאני הכי אוהב היא ליד גשר כפר הנשיא.
המעבר מכרכום לכיוון שמורת פארק הירדן – חם מקרקש ומערבל בשר דרך בולדרים – אפשר לוותר.
בסוף רגע לפני גשר אריק / ביילי שקעתי כמעט עד הגג – נסיעה על שביל ראיתי קוליסים טריים ובשנייה השביל נעלם ואני בתוך נחל עם רייזר 4 מקומות כירכרתי שמתחפש לצוללת.
משיכה מאחור קצת רוורסים ואנחנו בחוץ – שטפנו מה שניתן במי הנחל אבל בהמשך הנסיעה הכלי התחמם (הרדיאטור התמלא בבוץ שהפך לאבק). מזל שקרובים לסוף – אני עצרתי בכניסה לבטיחה. שאר החברים המשיכו על הכביש עד עין גב להעמסה. עגלה והפרייבט שלי חברו אלינו העמסנו משם וחזרה הבייתה – טיול מקסים שסגר סוף שבוע מהמם.
טיפים:
אנחנו יצאנו שישי-שבת באמצע מאי. סביר אבל עדיף לצאת חמישי-שישי.
אוכל וקניות – שלחנו ישירות לצימרים ואז רק סחבנו ציוד אישי וארוחת צהריים על הכלים בכל אחד מהימים.
הטיול מתאים גם לקבוצות רגועות ללא ילדים – לחוות את הטיול איתם זה בונוס רציני.
